שיחה:שאלות לפאנל מומחים
שרה אקונס - מדריכה מחוזית -מרכז דרומי - מאיזור יהוד ודרומה - שנה 6 כמדריכה הכניסה לבתי הספר במסגרת ההדרכה - 2-3 השנים הראשונות -פוקוס על יח' המעבדה, בדיוק בשנה שהנושא נהייה חובה. רוב המפגשים היו ביוזמתי, ישבתי פרטנית עם מורים: תכנון העבודה, ההערכה. עם הזמן מורים חשו נתרמים והתחילו ליזום פגישות. הן לצורך המעקב, והן להתמקצעות. בשנתיים החרונות - פגישות פרטניות או בקבוצות קטנות - השתלמויות למורים על התכנית החדשה. (בעיקר כשאין צוות - המדריך נדרש). במס' מקרים צפיתי בשיעורים - כשהתעוררו בעיות. המורים רצו לוודא שהם בסדר וביקשו שאצפה. לפני ואחרי הצפייה ניהלתי עם המורה, ולפי הצורך עם מנהל בי"ס. כשנכנסתי לבי"ס לצפות - ראוי שהביקור היה מתואם עם המנהל. היו מקרים שהביקור היה על רקע סכסוכים בתוך הצות, גיליתי שעדיף מחוץ לבי"ס.
אורית מולווידזון - 7 שנים מדריכה - כיום איזור ב"ש והסביבה. (בהתחלה הדרכתי בת"א). בעבר לא היתה דרישה / מודעות לצורך לקבל הדרכה. החלטנו לשנות גישה ולהגיע לבתי-ספר ביוזמתנו. לפעמים בתיאום עם הנהלות. הרקע היה - התלבטות לגבי כניסה למעבדה, או כשהיו בעיות בציוני הבגרות - ואז ההנהלה הזמינה אותי. בהמשך הביקוש עלה - ופתחנו מודל של "אשכולות הדרכה". בדרום - ישנה השתלמות למורים השנה לדוג' בנושאי פרקי הבחירה. בדרום המיגזר הבדואי צורך הדרכה במיוחד. פעם בחודש עורכים מיפגש בנושא מסוים. מיפגש אחרון היה בנושא קינטיקה. מיפגש הבא יהיה בנושא "טעם של כימיה" -- רצון לדון, להכין שאלות - תפקוד כקהילה לומדת. אישית עברתי מאיזור שלא רצה הדרכה ומעורבות לאיזור שדורש את זה - ונותן כר אינסופי לפעילות. גם באיזור ת"א יש היום ביקוש להדרכה - המדריך לא נתפס כגורם מפקח ושבא לבדוק את המורים - אלא לשרת אותם.
