אלקטרון: הבדלים בין גרסאות
מ (×לקטרון הועבר לאלקטרון) |
|||
| (16 גרסאות ביניים של משתמש אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
המסה של האלקטרון קטנה מאוד והיא כ 1/1836 ממסת ה[[פרוטון]]. | המסה של האלקטרון קטנה מאוד והיא כ 1/1836 ממסת ה[[פרוטון]]. | ||
| − | האלקטרונים השליליים סובבים סביב הגרעין החיובי כשהם | + | האלקטרונים השליליים סובבים סביב הגרעין החיובי כשהם ב[[רמות אנרגיה|רמות אנרגטיות קבועות]]. |
| + | מיקום האלקטרון, זו למעשה ההסתברות למצוא אותו במרחב מסויים, ב[[אורביטל]] מסויים. | ||
| + | את אלקטרוני הערכיות נהוג לסמן בשיטת [[לואיס]]. | ||
סימונו של האלקטרון: -e. | סימונו של האלקטרון: -e. | ||
| שורה 10: | שורה 12: | ||
באטום ניטראלי מספר האלקטרונים שווה למספר ה[[פרוטונים]]. | באטום ניטראלי מספר האלקטרונים שווה למספר ה[[פרוטונים]]. | ||
| − | [[תמונה:Atom-with-electrons.gif|left|thumb|320px|אלקטרון באטום]] | + | [[תמונה:Atom-with-electrons.gif|left|thumb|320px|איור סכמתי של אלקטרון באטום ע"פ המודל הפלנטרי]] |
| − | |||
| − | |||
| − | + | [[תמונה:electron_probability1.jpg|left|thumb|280px|ההסברות למצוא את האלקטרון - אורביטל S]] | |
| + | == הההתנהגות הדואליות של האלקטרון == | ||
| − | '''[[ | + | הניסוי של '''[[ג'וזף ג'ון תומפסון]]''' ב 1898 [http://www.aip.org/history/electron גילה חלקיק שנקרא אלקטרון]. |
| + | |||
| + | הניסוי של יאנג [http://physics.about.com/od/lightoptics/a/doubleslit.htm Double-slit experiment] תיאר את האור כגל. שיטה זו משמשת כיום לחקירת מבנה מולקולות: [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A7%D7%99%D7%9D ניסוי שני הסדקים] | ||
| שורה 30: | שורה 33: | ||
[[משוואת שרידנגר|משוואת שרידנגר]] מתארת את מקומו של החלקיק בפונקציה הגל ההסתברותית | [[משוואת שרידנגר|משוואת שרידנגר]] מתארת את מקומו של החלקיק בפונקציה הגל ההסתברותית | ||
| − | המסקנה היא כי '''האלקטרון מתנהג כגל וכחלקיק''' | + | המסקנה היא כי '''האלקטרון מתנהג כגל וכחלקיק''' להרחבה קראו על [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%AA_%D7%93%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99 השערת דה ברויי] |
בגלל האופי הדואלי של החלקיק, ככל שאנחנו יודעים את מיקומו בדיוק רב יותר, כך גדלה אי הודאות לגבי התנע הקווי שלו. | בגלל האופי הדואלי של החלקיק, ככל שאנחנו יודעים את מיקומו בדיוק רב יותר, כך גדלה אי הודאות לגבי התנע הקווי שלו. | ||
| − | + | [[תמונה:electron_probability3.jpg|left|thumb|350px|ההסברות למצוא את האלקטרון - אורביטל P]] | |
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
'''קישורים:''' | '''קישורים:''' | ||
גרסה אחרונה מתאריך 21:22, 15 באוגוסט 2013
חלקיק באטום, בעל מטען שלילי. האלקטרון הוא חלקיק יסודי (לא מרוכב מחלקיקים קטנים יותר). המסה של האלקטרון קטנה מאוד והיא כ 1/1836 ממסת הפרוטון.
האלקטרונים השליליים סובבים סביב הגרעין החיובי כשהם ברמות אנרגטיות קבועות.
מיקום האלקטרון, זו למעשה ההסתברות למצוא אותו במרחב מסויים, באורביטל מסויים.
את אלקטרוני הערכיות נהוג לסמן בשיטת לואיס.
סימונו של האלקטרון: -e.
באטום ניטראלי מספר האלקטרונים שווה למספר הפרוטונים.
הההתנהגות הדואליות של האלקטרון
הניסוי של ג'וזף ג'ון תומפסון ב 1898 גילה חלקיק שנקרא אלקטרון.
הניסוי של יאנג Double-slit experiment תיאר את האור כגל. שיטה זו משמשת כיום לחקירת מבנה מולקולות: ניסוי שני הסדקים
גם ניסוי Davisson-Germer הראה שהאלקטרון מתנהג כגל. הם כיוונו קרן אלקטרונים לגביש ניקל והראו שהקרן מבצעת עקיפה של מרכזי האטומים ומתנהגת כגל.
ניסויים נוספים שהאירו את נושא האלקטרונים ניתן למצוא ב:
משוואת שרידנגר מתארת את מקומו של החלקיק בפונקציה הגל ההסתברותית
המסקנה היא כי האלקטרון מתנהג כגל וכחלקיק להרחבה קראו על השערת דה ברויי
בגלל האופי הדואלי של החלקיק, ככל שאנחנו יודעים את מיקומו בדיוק רב יותר, כך גדלה אי הודאות לגבי התנע הקווי שלו.
קישורים:
