הצגת המקור של מחלת אסטמה

= &nbsp;<u>'''מחלת האסטמה'''</u>  =

<br> 

[[Image:Doctor1.gif|center|96x96px]] 

<br> 

== סימני המחלה  ==

<br>אסטמה מאופיינת בהרבה סימנים וסימפטומים. חלק מאנשים החולים באסטמה מרגישים בסימפטומים לעיתים רחוקות ובאופן חלש יחסית. לעומת זאת, אחרים מרגישים אותם לעיתים קרובות יותר ובאופן חזק יותר, ואף במקרים קיצוניים , סכנת מוות.<br>הסימנים הנפוצים הקורים לפני התקפת האסטמה הם:קצר נשימתי עד לכדי איבוד אפשרות הנשימה,עייפות מהירה או הרגשת חולשה בזמן התעמלות ,קשיים בשינה, שיעול תדיר בלילות, ולאחר התעמלות<br>הסימנים הנפוצים בזמן ההתקפה הם: קוצר נשימה,התכווצויות או כאבים בחזה,בעיות בשינה הנגרמות מקוצר נשימה, שיעול, או צפצופים וחרחורים בזמן הנשימה 

הסימנים הנוספים של התקף אסטמה קשה הם: אי־שקט ניכר,שיעול בלתי פוסק,קושי בזמן הדיבור,קושי לסיים משפט,נשימה מהירה ומאומצת תוך שימוש בתנועת הנחירים, ישיבה בנטייה קדימה והשענת ידיים על הברכיים,כחלון פתאומי של השפתיים או הציפורניים. 

במקרים נדירים, לא תורגש בעיות נשימה כלשהן. מצב זה נקרא "החזה השקט", וקורה בדרך כלל במקומות סגורים או דחוסים שאין תזוזה מספיקה של אויר, שבמקרה כזה השפתיים ו/או הציפורניים נהפכות לצבע כחול המעיד על חוסר בחמצן. הדבר גורם לקושי דיבור מצד החולה. 

לסרטון של התקף אסטמה לחצו [http://www.youtube.com/watch?v=jAiKHfeIcek כאן] 

<br> 

<br> 

<br> 

== '''סיפור אישי בנוגע למחלה-'''  ==

הסיפור הבא הוא סיפור של אם לילד עם אסטמה שרצתה לשתף את ציבור ההורים של הוריי ילדי האסטמה על חוויות והתמודדויות. 

זכינו לארבעה ילדים, ב"ה. הבכור כמעט 6 בן שנים. החודשים הראשונים לחייו היו תקינים ביותר מבחינה בריאותית, אך בצורה הדרגתית התדרדר מצבו הבריאותי. לקראת גיל שנה הוא נכנס בפעם ראשונה להתקף קוצר נשימה. בפעם הזאת עדיין לא הבנו כראוי מה מצבו. הוא אובחן כסובל מברונכיוליטיס, וטופל בונטולין. 

כחודשיים לאחר מכן, על רקע בקיעת שיניים, הוא נכנס לקוצר נשימה קשה, שבמהלכו הוא הכחיל, האפיר וחדל לתקשר איתנו. הוא לא הגיב לטיפול הביתי המקובל (אינהלציות וסטרואידים לשאיפה ולבליעה), ובמהלך השבת פינינו אותו לבית חולים, שם חובר לחמצן והחל לקבל טיפול אינטנסיבי יותר. 

לאחר שחרורו מאשפוז, הוא החל לקבל טיפול מניעתי קונבנציונאלי, וכן התחלנו לחפש פתרונות בתחום הרפואה המשלימה. לצערנו, כמעט שום דבר לא הועיל, ובמשך תקופה ארוכה מצאנו עצמנו מתאשפזים מדי חודש, כאשר כל התקף אסטמה מסתיים באשפוז. מצבו הלך והתדרדר – ההתקפים החלו להופיע מדי שבועיים (שבוע כן שבוע לא), והוא צרך כמות עצומה של סטרואידים. אחת מתופעות הלוואי של הסטרואידים היא תוקפנות ומצוקה רגשית קשה, שהוסיפה אף היא לקשיים שעמם התמודדנו. במקביל, הוא חלה במספר רב של דלקות ריאות (כשלוש דלקות ריאות חריפות מדי חורף). מצבו היה קשה, הוא נשם בקושי רב, והיה אפור תמידית. מתינוק שמן ועגלגל, שמוקם ברף העליון של עקומת הגדילה הגבוהה ביותר, הוא הפך לילד צנום וחלש. הוא היה חולה כמעט תמיד, דבר שאילץ אותי להיעדר לעיתים תכופות מאוד מהעבודה. עיקר הנטל נפל עליי, מאחר ובעלי, המשרת ביחידה קרבית, נעדר לעיתים תכופות מהבית. בשלב זה כבר חשבתי ברצינות להתפטר. 

בד בבד, נולדה אחותו – בתנו השנייה. תפילתי היתה כי היא תהיה בריאה, ולא תסבול כאחיה הבכור. 

בגיל חמישה שבועות אושפזה אף היא על רקע קוצר נשימה חריף (בעטיו של וירוס שתקף את דרכי הנשימה, בעיקר של תינוקות וקשישים). 

אין צורך לציין את מצבי הנפשי בתקופה זו. 

בשלב זה היה ברור למעלה מכל ספק כי מדובר ברקע גנטי. יש לציין, כי ב"ה בעלי ואני בריאים. בילדותי סבלתי אני מפריחות חריפות בעור (כנראה על רקע אסטמה של העור). בעלי כתינוק נכנס פעמיים לקוצר נשימה, אולם מדובר בתופעה שאינה חריגה. ידוע לנו על אסטמה במשפחתו של בעלי, לפני מספר דורות. כפי הנראה, השילוב בינינו (שהוא כמובן רצון ה'), גרם להתפרצות של המחלה. 

זו היתה תחילתה של תקופה ארוכה ביותר (למעלה מארבע וחצי שנים), שבה התמודדנו התמודדות בלתי פוסקת – דקה דקה – עם המחלה הקשה. 

מעולם לא שיערנו בדעתנו שאסטמה יכולה להיות מחלה כה קשה. 

החלטנו כי מאחר ואנו מאמינים באמונה שלמה בהשגחת הקב"ה וביכולתם של ילדינו להתגבר ולהבריא, אנו מעוניינים בילדים נוספים, ונתמודד בהתאם לצורך. 

במשך כל תקופה זו – טיפלנו בהם ככל יכולתנו, ועשינו כל השתדלות גשמית ורוחנית על מנת להביא להחלמתם. השתדלנו מאוד לא ליצור אצלם תודעה של מחלה, וגם במצבים קשים – ציפינו מהם להתמודד ולהמשיך לתפקד, כמובן ברגישות ובסבירות. 

לאורך השנים פנינו למספר רב של טיפולים משלימים – מספר הומיאופתים, מטפלים בדיקור סיני, צמחי מרפא, תזונאים, מוח אחד, ביקום ועוד. את סכומי העתק שהוצאנו על תרופות – קונבנציונליות ומשלימות, ועל מטפלים – נשאיר ליד דמיונו הטובה של הקורא. מדובר בסכומי עתק. 

פעם אחר פעם התאכזבנו, כאשר טיפול של מספר חודשים לא הועיל. הילדים חרחרו, השתעלו, נכנסו לקוצר נשימה – כל אחד כפי מצבו. חיינו במצוקה ובחרדה תמידית, תוך שאנו מנסים לעבוד על ביטחון בה', ולדאוג לאווירה רגועה ולשגרה בבית עד כמה שהמצב מאפשר. במשך השנים האחרונות ביקרנו על בסיס לעיתים יומיומי עד דו-שבועי אצל רופאים ומטפלים שונים. כמעט ולא ישנו, מכיוון שבשעות הלילה הנשימה קשה יותר, ויש צורך בטיפול ובהשגחה. 

הטיפולים היחידים שהועילו במידה מסויימת היו בתחום ההומאופתיה (ד"ר אילן זמיר, ד"ר חיים רוזנטל, ד"ר יצחק סמון) והדיקור הסיני (דבורה וולושין). 

בהמלצתו של ד"ר אילן זמיר, שטיפל בנו במסירות ראויה לציון, פנינו לפני פסח האחרון לטיפול בחדר מלח בפתח תקווה. זוהי שיטה רפואית הנוהגת במזרח אירופה. מדובר בחדר הבנוי מלבני מלח שנכרו במכרות תת קרקעיים, מעומק של כ-300 מטרים, באוקראינה. התברר, כי כורים שירדו למכרות, דיווחו על הקלה משמעותית ואף על ריפוי ממחלות דרכי הנשימה. אויר החדר רווי יונים שליליים, המסייעים בטיהור הריאות ובהוצאת הליחה. את הטיפול הביא ארצה מר ברוך בקר, אח מוסמך לטיפול במלחים. 

כבר בטיפול הראשון נוכחנו בשיפור מדהים – בננו השלישי הגיע בעיצומו של התקף אסטמה קשה. כבר לאחר הטיפול הראשון, לא היה עוד צורך בהמשך אינהלציות. 

כיום, כשמונה חודשים אחרי, ניתן לומר חד משמעית שהטיפול יעיל להפליא. הטיפול כרוך בישיבה בחדר המלח ובנשימת האוויר בחדר למשך שעה, פעמיים בשבוע, משך 7 שבועות. לאחר מכן, בהתאם לצורך, יש להגיע לטיפול מונע (אנחנו הגענו לטיפול מונע אחת ל-3 שבועות לערך). 

במשך כל תקופת הקיץ הילדים לא קיבלו ולו התקף אחד (כזכור – הבכור היה מקבל התקף קוצר נשימה מדי חודש, לפחות ב-4.5 השנים שקדמו לטיפול, חורף וקיץ, אביב וסתיו). בתקופה האחרונה, על רקע שינויי מזג האויר והוירוסים, ישנה נסיגה קלה במצבם (מעט נזלות, קצת שיעולים, אולם לא נכנסים להתקף חריף), ומכשיר האינהלציה עובד מדי פעם (בעבר, מכשיר האינהלציה עבד על בסיס יומיומי, כאשר לפעמים היה תור למכשיר, ושקלנו לרכוש מכשיר אינהלציה נוסף, למצבים - תכופים - בהם שני ילדים היו זקוקים לאינהלציה בו זמנית). 

הודות לטיפול, נגמלנו מצריכת הסטרואידים הגדולה של השנים האחרונות, והילדים כמעט ואינם זקוקים לאינהלציות. גם אם כן – אנו משתמשים בצמחי מרפא לאינהלציה (תכשיר בשם "איסטמול" של חברת מנטה – מומלץ ביותר), ולכל היותר בונטולין. 

מאחר ונוכחנו שהטיפול עובד, החלטנו להקים חדר מלח בביתנו. מדובר בסיפור עם עלות כספית גבוהה, אולם הדבר חיוני עבורנו – ממש כמו אוויר לנשימה. 

מאחר וידוע לנו שמשפחות רבות נוספות מתמודדות עם המחלה – כל אחת כפי דרגתה – מצאנו לנכון לפנות אליכם, ואנו מוכנים להיחשף בתקווה שהדבר יועיל למשפחות נוספות. 

חדר המלח שבביתנו הינו השביעי בארץ. חדרים נוספים קיימים בירושלים, חיפה, נתניה, כפר סבא, פתח תקווה ונווה מבטח. 

בתקופה האחרונה החלו להגיע לביתנו מטופלים – בגילאים שונים וברמות חומרה שונות של המחלה. 

ב"ה כולם ללא יוצא מהכלל מדווחים על הקלה משמעותית. בימים האחרונים, שני ילדים שהיו על סף התקף קוצר נשימה – יצאו ממנו כהרף עין הודות לטיפול.<br> 

= <strike></strike>גורמים סביבתיים =

<u>'''שינויים במזג האוויר'''</u><br>כאשר אוויר קר או אוויר יבש חודר לדרכי הנשימה, הוא פוגע בתאים הרגישים וגורם להתקף אסתמטי.<br>'''<u>הצטננות</u>'''<br>בכל פעם שנדבקים על ידי וירוסים של דרכי הנשימה - עלולים לקבל התקף של שיעול, צפצופים וקוצר נשימה.<br>זיהומים ויראליים של דרכי הנשימה הגורמים להצטננות, הם הגורמים העיקריים המעוררים התקפי שיעול וצפצופים בילדים, במיוחד בילדים מתחת לגיל 3 שנים. כאשר הווירוס חודר לאף, הוא גורם לנזלת (שאותה אנחנו יכולים לראות), אך בה בעת חודר הווירוס גם לתוך הריאות, ושם הוא גורם, בין השאר, לליחה שמתבטאת בשיעול, ובהמשך לשאר תסמיני האסתמה, כולל צפצופים וקוצר נשימה.<br><u>'''אבק וחומרים אלרגניים'''</u><br>גורמים רבים ושונים יכולים לעורר התקף אצל ילדים רגישים, חלקם נמצאים בתוך הבית (נבגים, עובש, פטריות, קרדית האבק וכו') וחלקם מחוץ לבית (אבקני פרחים).<br><u>'''מאמץ גופני'''</u><br>מאמץ גופני לאורך זמן יכול לגרום להתקף של קוצר נשימה ושיעול.<br>בדרך כלל, מאמץ גופני עם הפסקות אינו גורם להתקפים. מאמץ גופני (כמו ריצה ממושכת) באוויר קר ו/או יבש עלול לגרום לקוצר נשימה ניכר, ואילו ריצה באוויר חם ולח תגרום להרבה פחות שיעול או קוצר נשימה.<br><u>'''מצבים נפשיים'''</u><br>בכי, כעס, רוגז או צחוק יכולים, כל אחד בנפרד, לגרום להתקף של קוצר נשימה. רצוי למנוע מהילד להיקלע למצבים בהם הוא בוכה, כועס או מתרגז בעוצמה שעלולה לעורר התקף. אשר לצחוק, כדאי לתת לילד לצחוק ככל רצונו, גם אם כתוצאה מכך יתפתח שיעול.<br><br>