גורמים א-ביוטיים
גורמים א-ביוטים המשפיעים על הנביטה
תהליך הנביטה הוא תהליך שבו יש מעבר מזרע לצמח.
על מנת שתהליך זה ייתרחש דרושים תנאים סביבתיים מסויימים , תנאים אלו נוצרים ע"י הגורמים הא- ביוטיים בסביבת הצמח.
גורמים א-ביוטיים הם גורמים כימיים או פיזיקליים , כלומר מכלול המרכיבים שאינם חיים ( ביוטיים).
הדרישות לתנאים הסביבתיים משתנות גם בין המינים השונים של הצמחים והן נקבעות ע"י גורמים תורשתיים אצל הצמח ומושפעות מהתנאים החיצוניים ששררו בזמן יצירת הזרע.
הגורמים הא- ביוטיים העיקריים שמשפיעים על תהליך הנביטה הם- הספקת מים נאותה, טמפ' והרכב גזים באוויר מתאימים. זרעים מסויימים דורשים גם הארה.
המים והמומסים בסביבת הזרע - התהליך הראשון המתרחש בנביטה הוא קליטת מים ע"י הזרע, ותפיחתו. תהליך זה הוא תהליך ספונטני ופיסיקלי המתקיים גם כשהעובר בזרע מת. שיעור התפיחה נקבע ע"י שלושה גורמים: הרכב הזרע, חדירות קליפת הזרע או הפרי למים, וזמינות מים כנוזל או כגז בסביבת הזרע.
נוכחות מים זמינים בסביבת הזרע ברוב המקרים תעלה את שיעור התפיחה וכך תשפיע על תהליך הנביטה.
היות שבטבע הזרעים לא נמצאים בדרך כלל במים טהורים, להרכב המצע בו מתרחשת הנביטה עשוייה להיות השפעה על תפיחת הזרעים , כי הוא קובע את זמינות המים. וברוב המקרים ככל שכמות הממומסים במים גדולה יותר כן פוחתת התפיחה.
טמפרטורה - תחומי הטמפרטורות המתאימים לנביטה אינם זהים לגבי כל הזרעים. לכל מין של זרעים יש את טמפ' הנביטה הנוחה ביותר והיא נקראת טמפ' אופטימלית, אשר מעליה או מתחתיה מעוכבת הנביטה אך לא נמנעת. הטמפ' האופטימלית היא זו שבה מושג אחוז הנביטה הגבוה ביותר בפרק הזמן הקצר ביותר. ישנם טיפולים שונים הניתנים לזרעים ובעזרתם ניתן לשנות את הטמפ' האופטימלית.
למרות שנביטת כל הזרעים אינה מתרחשת בפועל בטמפ' קיצוניות ( גבוהות מאוד או נמוכות מאוד), שיעור הרגישות שונה ממין למין.
יש להבחין בין שני נושאים שונים בנוגע להשפעת הטמפ' על הנביטה : עמידות זרעים יבשים בפני השפעת טמפ' שונות, והשפעת הטמפ' על תהליך הנביטה עצמו. זרעים רבים במצב יבש עמידים מאוד בפני טמפ' קיצוניות.
הטמפ' משפיעה על תהליך הנביטה בדרכים שונות - לעיתים היא משפיעה על תגובות המתרחשות בעת הנביטה , לעתים על שינויים מכניים המתרחשים בזרעים ולעיתים בדרכים אחרות.
גרף המתאר את השפעת הטמפרטורה על אחוז הנביטה ועל קצב הנביטה בזרעי אספרגוס
גזים - נביטה היא תהליך הקשור לפעילותם של תאים חיים, לכן היא מלווה בצריכת אנרגיה. בדר"כ האנרגיה הנצרכת ע"י תאים חיים מסופקת ע"י תהליכי חימצון, המתרחשים בנוכחות חמצן או בהעדרו, כלומר, נשימה או תסיסה.
שני תהליכים אלו כרוכים בחילוף גזים ולכן הנביטה של הזרעים מושפעת מאוד מהרכב הגזים בסביבתם והנוכחות של אויר בקרקע היא תנאי הכרחי לנביטה משום שאויר זה הוא המקור לחמצן הנחוץ לתהליך הנשימה בשורשון הזרע.
ריכוז גבוה של חמצן בסביבת הזרע יביא לשיפור הנביטה ועליה בריכוז הפד"ח תגרום לעיכוב והאטה בתהליך הנביטה.
זרעים שנטמנו עמוק מידיי בקרקע או בקרקע רטובה מידיי עלולים לסבול ממחסור בחמצן אשר יאט או אפילו יפסיק את תהליך הנביטה.
אור - ישנם צמחים שהשפעת האור על זרעיהם היא נמוכה ביותר ולעיתים אף אינה קיימת , צמחים אלו הם צמחים כגון צמחי תרבות (צמחים המבויתים ומותאמים לתנאי הסביבה של איזור גידולם). זרעיהם נובטים בדרך כלל הן בחושך והן באור.
לעומת זאת, בין צמחי הבר, השפעת האור על הנביטה משתנה בצורה ניכרת בין מיני הזרעים. ניתן להבחין בארבע קבוצות של זרעים אשר האור משפיע באופן שונה על הנביטה של כל אחת: אלו הנובטים רק בחושך ,אלו הנובטים רק באור רציף, אלו הנובטים לאחר הארה קצרה ואלו שאדישים לנוכחות אור במהלך הנביטה (נובטים בנוכחותו ובהעדרו).
רגישותם של זרעים לאור עולה עם התקדמות שלב התפיחה. רגישות מירבית מושגת במהלך התפיחה ולא בהכרח עם סיומה.
לעיתים אפילו איחסון הזרעים בתנאי לחות יחסית גבוהה די בו כדי לעשותם רגישים לאור. זרעים אשר קיבלו גירוי הארה במהלך התפיחה ומיד לאחר מכן יובשו, "זוכרים" את השפעת גירוי האור.
המידע נלקח מן האתר: "סיקינג" ומהאתר: http://www.edugal.org.il/hokrim/library/ma113.htm
