גורמים א-ביוטיים
גורמים א-ביוטים המשפיעים על הנביטה
כדי שזרעים ינבטו דרושים תנאים סביבתיים מתאימים כגון הספקת מים נאותה, טמפ' והרכב גזים באוויר מתאימים. זרעים מסויימים דורשים גם הארה.
הדרישות לתנאים אלו משתנות ממין למין ומזן לזן והן נקבעות ע"י גורמים תורשתיים, אבל הן מושפעות ע"י התנאים החיצוניים ששררו בזמן יצירת הזרע.
נראה שיש התאמה בין התנאים הדרושים לנביטה לבין התנאים השוררים בבית הגידול של הצמח.
מים - התהליך הראשון המתרחש בנביטה הוא קליטת מים ע"י הזרע, ותפיחתו. שיעור התפיחה נקבע ע"י שלושה גורמים: הרכב הזרע, חדירות קליפת הזרע או הפרי למים, וזמינות מים כנוזל או כגז בסביבת הזרע.
כניסת המים לזרע נקבעת בראש ובראשונה ע"י חדירות קליפת הזרע או הפרי למים. זרעים העטויים בקליפה בלתי חדירה, לא יתפחו אפילו בתנאים הנחשבים נוחים.
קליפות זרע כאלו נפוצות בין הקטניות ובקבוצות צמחים אחרות.
טמפרטורה - תחומי הטמפרטורות המתאימים לנביטה אינם זהים לגבי כל הזרעים. אמנם נביטת כל הזרעים אינה מתרחשת בפועל בטמפ' גבוהות מאוד או נמוכות מאוד, אך שיעור הרגישות שונה ממין למין.
כשמדובר על השפעת הטמפ' על הנביטה יש להבחין בין שני דברים שונים: עמידות זרעים יבשים בפני השפעת טמפ' שונות, והשפעת הטמפ' על תהליך הנביטה עצמו. זרעים רבים במצב יבש עמידים מאוד בפני טמפ' קיצוניות.
ישנה לרוב טמפ' מיטבית, אשר מעליה או מתחתיה מעוכבת הנביטה, אך לא נמנעת כליל. הטמפ' המיטבית היא זו שבה מושג אחוז הנביטה הגבוה ביותר בפרק הזמן הקצר ביותר.
גזים - נביטה היא תהליך הקשור לפעילותם של תאים חיים, לכן היא מלווה בצריכת אנרגיה. בדר"כ האנרגיה הנצרכת ע"י תאים חיים מסופקת ע"י תהליכי חימצון, המתרחשים בנוכחות חמצן או בהעדרו, כלומר, נשימה או תסיסה.
שני תהליכים אלו כרוכים בחילוף גזים: בפליטת פחמן דו חמצני - בתסיסה, ובקליטת חמצן ופליטת פחמן דו חמצני - בנשימה, ולכן הנביטה של הזרעים מושפעת מאוד מהרכב האטמוספירה בה הם נתונים.
רוב הזרעים נובטים באויר, זאת אומרת באטמוספירה שמכילה חמצן בשיעור של 20%. לעומת זאת, הוכח כבר בעבר בניסוי מעבדה, שבזרעים מסויימים עולה אחוז הנביטה עם עלות ריכוז החמצן באטמוספירה הסובבת אותם מעל 20% כמו למשל בסוגים של דגנים אחדים.
אור - לאור השפעה מועטה ביותר על נביטתם של זרעי צמחי תרבות (צמחים המבויתים ומותאמים לתנאי הסביבה של איזור גידולם). זרעיהם נובטים בדרך כלל הן בחושך והן באור.
לעומת זאת, בין צמחי הבר, מבחינים בשונות רבה בהשפעת האור על הנביטה. ניתן להבחין בארבעה סוגי תגובה אצל זרעים אלו: אלו הנובטים רק בחושך ,אלו הנובטים רק באור רציף, אלו הנובטים לאחר הארה קצרה ואלו שאדישים לנוכחות אור במהלך
הנביטה (נובטים בנוכחותו ובהעדרו).
רגישותם של זרעים לאור עולה עם התקדמות התפיחה. רגישות מירבית מושגת במהלך התפיחה ולא בהכרח עם סיומה.
לעיתים אפילו איחסון הזרעים בתנאי לחות יחסית גבוהה די בו כדי לעשותם רגישים לאור. זרעים אשר קיבלו גירוי הארה במהלך התפיחה ומיד לאחר מכן יובשו, "זוכרים" את השפעת גירוי האור.
המידע נלקח מן האתר: "סיקינג"
